לשאלה האם מדובר בעבודת פוטושופ או צילום מציאות? – צילום מציאות שנעשה מהנקודה שבה מתחברים כל הבניינים. הצפיפות והדחיסות של הבניינים הפכה לקלה את משימת חיפוש הנקודה הזו .
השאלה המיידית העולה במבט ראשון היא - מה אתם רואים כאשר קמים בבוקר? את אותם הדברים אבל הרבה (מגדלים) וצפוף (ותודה לאריק איינשטיין ז"ל על ההשראה). מנופי ענק, במרכז ובפריפריה שלא מפסיקים לעבוד ובציפוף עירוני מואץ ממלאים במגדלים כל פינה בארץ.
השיח העיקרי הנוגע לצפיפות מדגיש בעיקר את ההיבט הכמותי: מספר אנשים לקמ"ר, תחבורה ועומסי תנועה, אינטנסיביות. לשם דוגמה ברשימת 70 הערים הצפופות בעולם ניתן למצוא את: מנילה העיר הצפופה בעולם עם אוכלוסייה גדולה ושטח קטן יחסית. נציגות ישראליות כמו: בני ברק בעשיריה הראשונה (6), גבעתיים ומודיעין עילית במקום טוב באמצע (52 ו-58 בהתאמה). פריז במקום ה- 34 ומונקו במקום ה- 50 . סיאול רק מקום אחד לפני קהיר (69, 70 בהתאמה).
התבוננות ברשימת הערים המוגדרות במבחן הכמותי כערים הצפופות בעולם מעלה את השאלה האם יש הבדל בצפיפות של כל אחת מהן?. המהלכים בבני ברק ובפריז יכולים לגעת בקיר החיצוני של הבית (בניה בקו 0) האם הם חשים אותה תחושת צפיפות?. האם לאנשים בגבעתיים, בני ברק ומודיעין עילית יש תחושת צפיפות דומה? האם תחושת הצפיפות בסיאול או מונקו דומה לזו של קהיר? והתשובה לכל הדוגמאות היא – כנראה שלא. יש ההבדל בין הצפיפות של הערים השונות והוא בעיקר בתחושת המקום -בתחושת הצפיפות שמרגישים האנשים.
לכן השאלה מה אתם רואים? היא חלקית בלבד, וצריך להשלים אותה עם השאלה: מה אתם מרגישים כאשר אתם קמים בבוקר? מה תחושת המקום? ובמקרה שלנו - מה משמעות תחושת הצפיפות/ דחיסות שיש במרחב. דיון באיכות התכנון, באופן שבו נעשה הציפוף ובמשמעויות ובהשלכות המעשיות שלו , בגיוון ובנקודות העניין שיש במרחב, באסתטיקה ובצמחיה. בתחושת המאבק היומיומי על משאבים חסרים והצפיפות במרחבים הציבוריים. על חוסר מקומות החנייה, הצפיפות במוסדות החינוך, בגני המשחקים, בפארקים ובעומס בכבישי היציאה והכניסה העמוסים והפקוקים וזו רק רשימה חלקית.
שיח משלב בין שתי השאלות מהווה את האתגר המקצועי של התכנון העירוני בצורך למציאת נקודת איזון בין שתי מגמות לכאורה מנוגדות: בין בינוי מרקם צפוף מרובה דיירים לבין הקניית איכות חיים לדיירים אלו, איכות בניני המגורים והמרחב הציבורי.
Comments