"כותבת את העיר" 
״לעולם אין לערבב את העיר עם המילים המתארות אותה. ובכל זאת קיים ביניהן איזה קשר״
איטלו קאלווינו "ערים סמויות מעין" 
לתגובות והזמנה לקשר>

בכל פעם שאני חולפת ליד מרפסות זכוכית כאלה המבט נעצר לרגע. הן נראות נקיות ומסודרות כשהבניין חדש, אבל די מהר הן מתמלאות בעקבות החיים של הדיירים: מסתורי במבוק, מתקני כביסה, רהיטי פלסטיק, צעצועים, עציצים, בריכות לילדים ועוד אינספור חפצים יומיומיים. דווקא משום שהמרפסות שקופות, הכול גלוי לעין. במקום חזית אחידה מתקבל פסיפס של חיי היומיום, החשופים לעוברים ושבים. התוצאה אינה רק פגיעה בפרטיות, אלא גם חזית עירונית רועשת מבחינה חזותית. ההדמיה מציגה רגע אחד שבו הבניין מושלם אחיד ומסודר. מ

כאשר הרמתי את מבטי ברחבת הכותל, הוא ננעץ בתיק הנשי שהחזיק גבר שעמד מול עזרת הנשים. דווקא התיק "דקר" את עיני. רק במבט נוסף הבחנתי, בשולי התמונה, באישה שמעבר לשבכה, ואז התרחבה הפרשנות שלי מן התצלום אל ההפרדה המגדרית. בכותל ההפרדה המגדרית נתפסת אצל רבים כחלק מאופיו של המקום. הוויכוח מתחיל כאשר תפיסת ההפרדה יוצאת מגבולות המרחב הדתי ומחלחלת אל מרחבים אזרחיים : אל התחבורה הציבורית, מוסדות ציבור, חינוך והשכלה , התעסוקה, ולעיתים גם המרחב העירוני עצמו. התיק נראה בתחילה כפרט שולי בתמ

אדריכלות היא יותר מתכנון של מבנים, היא מעניקה צורה פיזית לרעיונות מופשטים. מבנים מספרים משהו על החברה והערכים שהיא מבקשת לגלם.

הדוכנים התקפלו, המבצעים נגמרו, והספרים חזרו למדפים. אבל התמונה הזאת מזכירה לי משהו אחר.

במהלך צילום מגדלים בעיר, מצאתי את עצמי מתעכבת שוב ושוב על מעטפות הזכוכית שלהם. בתחילה משכו את העין העיצוב המודרניסטי והנוכחות המרשימה של הזכוכית. אך ככל שהתבוננתי בהן, התחדדה השאלה אם הן מתאימות לאקלים הישראלי בעידן של משבר האקלים. לצד שאלה זו עולה שאלה רחבה יותר: האם זהו האופן שבו אנחנו רוצים להמשיך לבנות את הערים שלנו. מגדלי המשרדים בעלי מעטפות הזכוכית, שהפכו לסימן היכר של הערים בעשורים האחרונים, הם חלק בלתי נפרד מהיווצרות איי החום העירוניים. הבחירה בזכוכית נבעה משילוב של

לאחרונה ראיין שאול אמסטרדמסקי את רפי אלמליח מנכ"ל מינהל התכנון. הראיון (המבריק) התחיל בהצגת צילומי מגדלי "העתק הדבק" מרחבי הארץ שרפי...

חיפוש חניה הוא כבר מזמן חלק משגרת החיים בשכונות המגורים. עבור רבים, סוף יום העבודה אינו מסתיים כשמגיעים הביתה, אלא רק אחרי עוד סיבוב, ועוד אחד, בתקווה שיתפנה מקום ליד הבית. גם אירוח של משפחה או חברים מתחיל לא פעם בשאלה אחרת לגמרי: "איפה אפשר לחנות?" ובקבוצות הווטסאפ של הבניין חוזרת שוב ושוב אותה בקשה מוכרת: "למישהו יש חניה פנויה?". כשאין מקום פנוי, הדיירים מחנים את המכוניות על מדרכות, באיי תנועה ובכל פינה פנויה. כך המרחב הציבורי הולך ומצטמצם והולכי הרגל נאלצים לעקוף מכוניות

משתפת פוסט שנכתב לאחרונה ע"י דנה אריאלי, יוזמת פרויקט "אלבום דרום Album Darom" צלמים ישראליים במחווה לתושבי הנגב המערבי וכעת "אלבום צפון"...

לשאלה האם מדובר בעבודת פוטושופ או בצילום של המציאות? זהו צילום מציאות, שנעשה מהנקודה שבה מתחברים כל הבניינים. הצפיפות והדחיסות של המרחב העירוני אפילו הקלו עלי בחיפוש הנקודה הזו. השאלה הראשונה שעולה במבט היא: מה אתם רואים כשאתם קמים בבוקר? את אותם הדברים אבל הרבה יותר, והרבה יותר צפוף. (ותודה לאריק איינשטיין ז"ל על ההשראה). מנופי ענק במרכז ובפריפריה אינם מפסיקים לעבוד, והציפוף העירוני המואץ ממלא במגדלים עוד ועוד פינות בארץ. השיח על צפיפות עוסק בדרך כלל בהיבט הכמותי: מספר האנש

משתפת פוסט שנכתב לאחרונה ע"י דנה אריאלי, יוזמת פרויקט "אלבום דרום Album Darom צלמים ישראליים במחווה לתושבי הנגב המערבי Israeli...

מנופי ענק אינם מפסיקים לעבוד ובמרכז ובפריפריה והפיתוח המואץ משנה את קו הרקיע וממלא את הארץ במגדלי מגורים רבי קומות המאכלסים מאות דיירים. אלה אינם רק בניינים גבוהים, אלא מכונות מגורים אנכיות, הכוללות מערכות מורכבות ויקרות לתחזוקה. השאלה היא מה יקרה להן בעוד כמה עשורים, כאשר המערכות יתיישנו והניהול שלהן יהפוך למורכב יותר?. אנחנו בונים לגובה, אבל עדיין כמעט לא מדברים על מחזור החיים של המגדלים ועל עשרות השנים שבהן איכות התכנון נבחנת במציאות. ומה בנוגע לחיים בתוך המגדלים האלה, א

לפעמים צריך רק להרים את המבט כדי לגלות עיר נוספת מעל העיר המוכרת. מעבר לחזיתות הבניינים, לחלונות ולרחובות, מסתתר מרחב נוסף, הגג. במשך שנים הוא היה כמעט בלתי נראה: מקום של דודי שמש, אנטנות, חדרי כביסה ושכבות זפת שנשכחו. אבל הגג, אותה "חזית חמישית" שנשכחה במשך שנים, מתחיל לקבל מחדש משמעות. באזורנו לגג יש היסטוריה ארוכה. בבתים הערביים המסורתיים הוא היה חלק מרכזי מחיי הבית מקום להתכנסות, להתאווררות ולעיתים גם ללינה בלילות הקיץ החמים. הוא היה מרחב פתוח שחיבר בין הבית לבין השמים.

נילי שחורי מתעדת את המרחב הישראלי הבנוי, שמלא בדחיסות, חזרתיות ואפרורית חזותית. מתכננת הערים ד"ר נילי שחורי מתעדת בשנים האחרונות את...

הגנים היפנים, מעשי ידי אדם, מסמלים את הטבע הגדול. אם נשווה אותם לגנים המערביים הסימטריים ברובם, גני יפן נבנו בצורה א- סימטרית מפני שכך ניתן לבטא טוב יותר את השפע והמרחבים. כמובן, העדר הסימטריה דורש הקפדה על שיווי משקל אסתטי ושיווי משקל זה נובע מרגישותם המיומנת, הדקה והעדינה, של אומני הנוף היפניים. קובטה יסונרי "אני בן יפן היפה" עמ' 30. לצפיה ב PDF לתגובות שלחו מייל

אוצר: עידו כהן | 21.1.23-4.3.23 | הגלריה בקיבוץ מחניים לתגובות שלחו מייל

מחמאה גדולה ותודה לאיגוד המתכננים. לצפייה בפוסט המלא והתגובות > איגוד המתכננים בישראל رابطه المخططين في اسرائيل Israel Planners...

במהלך סיור בבלגיה ראיתי במרפסת ממול פסל של אשה ערומה וברקע צילומים תלויים על קיר וספרים. באחד מהצילומים התלויים, נראה שהמצולם מתבונן בה...