מגדלי הזכוכית – בין אופנה עיצובית למחיר סביבתי

במסגרת פרויקט צילום המגדלים משכו את תשומת ליבי מעטפות הזכוכית רחבות ההיקף העוטפות אותם. העין ביקשה לקלוט את העיצוב האסתטי והמודרניסטי של המגדלים, יחד עם הנוכחות העוצמתית של הזכוכית. הראש נדד לשיח האורבני אל המחשבה על המגדלים כחממות אנושיות ועל ההשפעות הסביבתיות שלהם בקיץ הישראלי כאשר השמש קופחת, האוויר מחניק, הרחובות רותחים וההתחממות העירונית מואצת.

מגדלי המשרדים וגם מגדלי המגורים, שנבנו בעשורים האחרונים כמעט כולם במעטפת זכוכית, הם חלק בלתי נפרד מהיווצרות איי החום העירוניים. הבחירה בזכוכית (קירות מסך) נבעה משיקולים כלכליים ועיצוביים: מחד, טכנולוגית בניה שאיפשרה ייצור מהיר של זכוכית איכותית, ומאידך, הרצון האדריכלי לעיצוב מעטפת שקופה, קלילה ואווריריות. אך ליתרונות הכלכליים והאסתטיים מתלווה מחיר סביבתי כבד.

מעטפת הבניין, העשויה מזכוכית, מאפשרת חדירת אור טבעי פנימה אך לוכדת את החום בתוך החלל הפנימי והופכת את המגדל לחממה אנושית ומעלה את הטמפרטורה לא רק בתוך הבניין אלא גם במרחב העירוני הסובב. והפתרון המוכר הוא שימוש מוגבר במיזוג אוויר, שמוביל לצריכת אנרגיה גבוהה יותר ופליטת מזהמים. וכך, הפתרון הכלכלי המועדף על היזמים והאדריכלים הופך לנטל כלכלי על הדיירים והחברות העסקיות המאכלסים של המגדלים ולעומס על משק החשמל כולו.

ומול חזותם האסטטית, האלגנטית והשקופה של המגדלים, עולה השאלה: האם לא הגיע הזמן לבחון מחדש את הדילמה המורכבת בין ההעדפה האדריכלית שיצרה קן רקיע נוצץ ומודרניסטי, לבין ההבנה שמדובר במבנים זוללי אנרגיה, שגובים מחיר סביבתי וכלכלי כבד?