על המרפסת ממול

במהלך סיור בבלגיה ראיתי במרפסת ממול פסל של אשה ערומה וברקע צילומים תלויים על קיר וספרים. באחד מהצילומים התלויים, נראה שהמצולם מתבונן בה בעיניים פקוחות לרווחה. המראה הזכיר לי את סיפורו של עלי מוהר על המרפסת שממול (בתוך "מהנעשה בעירנו" עמ' 146):

......"על המרפסת שממול עומדת נערה. ליתר דיוק אשה צעירה. ... היא עומדת לבדה אינני יכול שלא לראותה..... שולחני סמוך לחלון שפונה אל מרפסתה. ..... והאור נופל על פניה ונח על צווארה. על המרפסת שממול, אשה צעירה ..... נוטלת חולצה אחרת; היא פורסת אותה על קרש; מעבירה עליה יד חרש, כמחליקה קמט לא נראה.... אשה צעירה שקודה על מלאכתה. עוד מעט תצא לעבודת יומה עכשיו היא מגהצת. חולצה או שמלה. בעשותה כן היא פונה לעברי, יופיה שלוי פשוט. כפרי.... כאשר היא מגהצת, תנועותיה נמרצות; מטלטלות את כל גופה; את שפעת תלתליה.

ואני לא יכול שלא להביט בה. ואני לא יכול שלא לראותה, הרי שולחני סמוך לחלון הפונה אל מרפסתה. ואיני יכול לכתוב; ולעשות דבר; רק לצפות דומם, חולם, נכלם, ביופי לא צפוי, שעל דרכי נקרה.

ההייתי צריך לגלות מחדרי? לנטוש, על קצות האצבעות את שולחני? ההייתי צריך לעצום את עיני, ולא לשבת נפעם ולהתבונן בה בחשאי?.... שאלות שאלות, ואף לא תשובה. ואף על פי כן, עוד שאלה, אומנם פרוזאית, אעלה: למה היא מגהצת בעירום מלא ?!!!!...."