תערוכה - 'בסוף... כך גרים או כך חיים?'

העיר היומיומית הבנאלית שבה אנו חיים נוצרת מתוך מערכת מורכבת של שיקולים תכנוניים, כלכליים ויזמיים, של צורך בציפוף ובהתחדשות ובניה בהיקפים גדולים. בתוך המערכת הזאת מתקיימות גם שאיפות אישיות: לגור גבוה יותר, מרווח יותר, נוח ואיכותי יותר, ובעיקר כזה שיבטא משהו מאיתנו.

אך כאשר מתבוננים בעיר שנבנית בפועל, מתגלה פרדוקס. השאיפה לייחוד מתקיימת בתוך מרחב צפוף וחזרתי המאופיין במגדלים צפופים, חזיתות דומות, צורות גיאומטריות פשוטות ודומיננטיות של גווני שחור ואפור, היוצרים שפה חזותית אחידה שחוזרת במרחב כולו מבניין, לבניין.

כך הפרדוקס מתקיים בשתי רמות. ברמה העירונית התפיסה התכנונית לצד הכלכלה היזמית מכתיבות שוב ושוב מוצרי דיור דומים. וברמה האישית, הניסיון לבדל את המרחב הפרטי נעשה לא פעם באמצעות היצע מוצרים ופתרונות שמקורם בייצור המוני. 
אבל המרחב הפרטי גם לא נשאר לגמרי פרטי. מרפסות, חלונות וחזיתות חושפים אל הרחוב חלק מן הבחירות שנעשו בתוך הבית. וכך מתגלה הפרדוקס גם כאן: כל אחד מבקש להיות יחיד, אבל כאשר הבחירות האישיות מצטברות זו לצד זו, הן יוצרות יחד את אותה אחידות.

הפריימינג המהודק מוציא את המבנים מההקשר העירוני ולעיתים מטשטש כמעט לחלוטין את זהות המקום. במבט אחד הם הופכים לרצף צפוף וחזרתי. במבט אחר, המתמקד בבניין היחיד, מתגלים סימני החיים: החומרים, החפצים והבחירות האנושיות שבתוכו.
הצילומים מאפשרים להתבונן בפרדוקס הזה מחדש, להאט את המבט על מרחב שכבר נעשה מוכר עד כדי כך שכמעט הפסקנו לראות אותו. להתבונן לא רק בבניין הבודד, אלא בעיר הנוצרת במרחב הבנאלי היומיומי, שבו הרצון לייחוד מתקיים בתוך מציאות של אחידות. מרחב שבו ״עוד מאותו דבר״ מאפיין לא רק את הבניה, אלא גם את הבחירות האישיות של הגרים בבניין. 

בסוף... כך גרים או כך חיים? אולי דווקא השאלה הזאת מאפשרת להסתכל מחדש על העיר המתוכננת כפי שהיא ובעיקר על הפער שבין מה שאנחנו מבקשים לעצמנו לבין המרחב שנוצר כאשר הרצונות האלה מצטברים זה לצד זה.