העיר הקוסמופוליטית היא סמל לעולם כולו, בבל שמגדליה ממשיכים ומעפילים השמימה על אף שלל השפות והתרבויות שהיא מאגדת בתוכה. העיר תוחמת על עצמה ומשכיחה מתושביה את קיומם של תחומים אחרים. הנוף העירוני משרה את אווירת הציוויליזציה בעיר הטבע מוסתר, מודבר, נותר מאחור. רכבות, מכונות, מעליות ומדרגות נעות, מונעים מהגופים העירוניים להתאמץ.
בעיר אין מקום לבלבול, רחובותיה מסומנים וממוספרים ואי אפשר ללכת לאיבוד. ארגון המבנים חוסם את חדירת הרוחות. פנסי רחובות מגרשים את החושך. המאווררים ומערכות ההסקה נוטלים מהחורף את ייאוש הקור ומהקיץ את מועקת השרב. בעולם שרובו ימים, יערות עד קטבים ומדבריות, צפה העיר כמעין תיבת נוח ואחריה המבול.
הרברט קלייד לואיס " האדון שנפל לים" עמ' 180, 181 הוצאת זיקית
