קומה מעל כולם - סדרת צילומים

לאחרונה ראיין שאול אמסטרדמסקי את רפי אלמליח מנכ"ל מינהל התכנון. הראיון (המבריק) התחיל בהצגת צילומי מגדלי "העתק הדבק" מרחבי הארץ שרפי אלמליח לא הצליח לזהות את העיר שבה נבנו. לזכותו יאמר, שמיד הודה בכך שהתכנון לא טוב ונעדר זהות מקומית וציין שתוך שנים ספורות ישתנה התכנון. פרק זמן שאמסטרדמסקי בציניות הגדיר "כפסע" משינוי וציין גם שמה שיבנה עד מועד השינוי הוא, כנראה, מקום אבוד.

הנושא מתכתב עם סדרת צילומים שאני מצלמת כבר כמה שנים ברחבי הארץ בשכונות המגדלים שבהם חיים רוב הישראלים. הצילומים מציגים במבט ישיר את המגדלים ואת החיים במרחב הבנאלי העוטף אותנו מכל עבר ובעל השפעה על היומיום שלנו ועל תחושת המקום שבו מתנהלים חיינו. מציאות מצולמת בלי פוטושופ רק בחירת נקודת מבט.

הסדרה מזמינה להפנות מבט פנימה לתוך החיים בשכונות ולעורר סקרנות ושיח עירוני על סוגיות הנוגעות לאיכות החיים של תושבי העיר ולהתמודד עם שאלות מורכבות המציגות את המתח המתקיים במרחב האורבני. שאלות על חיים בתחושת צפיפות ודחיסות במרחב ציבורי ששותפים לו מספר גדול כל כך של דיירים (אלפים). בניינים עם תחושת אנונימיות, ניכור וקשיים בפיתוח קהילה או זהות מקומית. על א(י)סטטיקה של עיצוב השכונות ובנייני המגורים שמתקיימת בדרכים רבות. דרך החזרתיות, אפרוריות ומיעוט צבע ונקודות עניין מעניינות המושכות את העין דבר שגם מקשה על התמצאות במרחב. מרפסות הזכוכית והעדר הגבול שבין המרחב הציבורי והבית הפרטי וכתוצאה מכך אובדן הפרטיות והאינטימיות. על הריהוט וסימני החיים הגלויים במרפסות של "כאן גרים משפחת ישראלי" – רהיטי הכתר, עציצים ללא צמחים, כביסה, משחקי ילדים ומלונות הכלבים ועוד..... או על שימת הגבול על ידי חומרים שונים בעיקר גדרות הבמבוק וריבוי הפרגולות וסגירת המרפסות בצורות שונות. וכתוצאה מכך התמודדות עם השאלה של מתן מקום לביטוי אסתטי של פאזל אנושי מגוון, לבין התגבשותו של מרחב מגובב ורועש ויזואלית.

ברוח אופטימית אני מקווה שהצילומים יתווכו בין המציאות לעולם התכנון, לרשויות המקומיות ולתושבים.

לצפייה בסדרה המלאה לתגובות ויצירת קשר >